ציפורה איטר לבית אופנהיים נולדה ב-20 במארס 1929 בעיר ביאלה פודולסקה שבפולין.
בהיותה כבת שש שנים הועלתה ציפורה על-ידי הוריה לארץ-ישראל.
ציפורה זכתה למילגה לצורך לימודים תיכוניים, הוסמכה כמורה, וכל השנים עבדה כמורה בבתי ספר.
את פעילותה באצ"ל החלה כמדביקת כרוזים ("אימי בישלה את הדבק", נזכרת ציפורה). אחרי שלמדה להפעיל אקדח, מונתה לפקד על קבוצת בנות בתל-אביב. היא הדריכה אותן בנשק וגם נטעה בהן ערכים ציוניים.
עם צאת הבריטים מארץ-ישראל לימדה עולים חדשים חברי האצ"ל עברית וציונות.
ציפורה נישאה ליעקב איטר, חברָהּ מהאצ"ל, ולזוג בת ובן.
בתם, בתיה, שהייתה עובדת סוציאלית, נישאה וילדה שני בנים ובת, אך כשנסעה באחד הימים לעבודתה נהרגה בתאונה קשה. אביה, יעקב, קיבל התקף לב ומת.
מן הבן יש לציפורה ולאיסר ארבעה נכדים.
ציפורה היא חברה פעילה במסדר ז'בוטינסקי, וגם בעלה יעקב היה חבר פעיל במסדר עד פטירתו.
ציפורה מוסיפה גם עתה ללמד עברית וציונות בהתנדבות, בין השאר בקרב עולים מחבר העמים.